לא ידעתי את ה'. לא ידעתי שום נמצא (שהוא אדון כל) והמהוה אחר אפיסת המוחלט, וגם את ישראל. וגם שיתאמת מציאות זה הנמצא לא בשביל זה אשלח את ישראל:
אלהי העברים. על שאמרת מי הוא זה הנה הוא אלהי העברים המפורסמים המחזיקים בדת אברהם העברי (שנודע טבעו בעולם), ועל מה שאמרת שאף גם זאת לא תשלח (אודיעך) כי מה טוב ומה נעים שתשמע בקולו, כי לולי זאת יש לחוש פן יפגענו, אותנו כולנו וגם אתה ועמך בכלל (רע"ס):
נקרא עלינו. וכן למעלה ואמרתם אליו אלהי וגו' נקרא עלינו, כי בלשון נראה יש גלוי שכינה, ויהיה בעיני פרעה כמתפאר ומדבר גדולות לפניו, לכן אמר לשון נקרא, אבל לישראל אמר לשון נראה, כפי האמת (רל"ש):
למה משה ואהרן. אמרו ברבה מהו למה, אמר להם אתם למה ודבריכם למה, ע"כ. כוונתם לדעתי להיות עיקר הנחת מלת למה שאלה לידיעת התכלית, כמו למה אמרת אחותי היא כלומר לאיזה תכלית, למה ה' תעמוד ברחוק, ובזה הוא נבדל ממלת מדוע כמ"ש באוצה"ש, כי מדוע היא שאלת הסבה, אם הסבה הגורמת אם הפועלת או התכליתית, כי המ"ם עיקר שמושו לסבה, אבל מלת למה עיקר שמושו רק שאלה לדעת התכלית, כי הלמ"ד עיקרו לתכלית, והנה במאמר פרעה כאן א"א לפרשו עד"ז, כי מי זה לא ידע תכלית יציאת עובדי פרך שהיא לחירות, לכן הודיענו רבותינו כי ביאור מלת למה כאן הוא, כפי המורגל בארמי, ענין תהו ובהו הבל וריק, כי תהו המה תרגומו למה אינון, וילכו אחרי ההבל ויהבלו תרגומו והוי ללמה, והארץ היתה תהו ובהו אמרו (ב"ר פ"ב) היתה ללמה ולא כלום (ע' ערך למה ובתרגום שלפנינו הוא באל"ף); ועד"ז יבואר כל למה שבמקרא אם אין בה שאלה לידיעת התכלית, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הנה היתה שם ידיעת הסבה והתכלית, ואמר לשון למה כלומר חרונך ונפילת פניך הוא לריק וללא תועלת, כי אם תיטיב שאת, וכן למה נחבאת לברוח ולמה לא הגדתי לי, למה לי חיים, למה זה אנכי (פערגעבענס, אונניטץ):
ממעשיו. ממעשי צרכי הבית, כי בשמעם דבריכם להעשות בני חורין בלתי שעבוד מלכות, ישתנה עליהם סדר העולם מתעצלים בחריצות מעשיהם לצרכי פרנסת ביתם, אוהבים את הבטלה, ויבלו ימיהם בשיחותי בטילות כדרכי המוניים בכמו אלה, וגם על הנצרך לחייתם לא ישגיחו:
לכו לסבלותיכם. מתקשים המפרשים, הלא משה ואהרן לא היו מעושי מלאכת עבודה. ונ"ל שאין סבלותיכם כאן נשיאת משא חומרית (לאסטטראגען) עבודה הכבדה ככל לשונות סבלות מצרים שבפרשיות אלו שהם עבודות קשות המכבידות על שכם העם, כ"א נשיאת משא רוחנית, כענין ויט שכמו לסבול, עול תורה. ומכאובינו סבלם (ישעיה נ"ג) שמקבל מכאוביו ויסוריו ולא יתרעם עליהם, ואנחנו עונותיהם סבלנו מענין זה, וכן נקרא בפי החכמים סבלן, איש השומע נאצות וגדופי בני אדם עליו והוא מאריך רוחו ולא יתקצף על זה, שומע חרפתו ואינו משיב, נעלב מאחרים ואינו עולבם, ונקרא סבלן לפי שהוא נושא משאת החרפה והבזיון על נפשו פנימה וישים מחסום למו פיו לבלי דבר ממנו מאומה. מענין סבל רוחני זה ידבר קרא דילן לכו לסבלותיכם, כי פרעה חשב שהשתדלות משה ואהרן בזה אינו רק מצד שאינם יכולים לראות בצרות אחיהם לכן ישתתפו עמהם בצרתם, והמציאו להם תחבולת מרמה לאמר לעשות להם חג במדבר, ובזה יפרוק עול השעבוד מעליהם. לסבה זו אמר אליהם אחרי שאתם בעצמיכם הנכם חפשי מכל עבודה מה לכם להיות מתעבר על ריב לא לכם ולחפש עלילות מרמה ולדבר על לב העם למרוד במלכם, ויותר ראוי לכם להיותכם סובלים צער בלבבכם ולשום מחסום למו פיכם לבלי תשמיעו צער לבבכם ברבים, כי אתם גורמים בזה להיות גרמא בנזקי המלך (געדולדיג, שמערצליידענד, ליידענטראֶגער). וטעם כנוי כס לסבלות, סבלנות שהייתם בה זה שנים רבות, עד הנה ראיתם עבודתם הקשה והייתם שותקים וסובלים, במדה זו ראוי לכם להתחזק ולאחוז גם כעת:
רבים עתה עם הארץ. תחלה קראם סתם עם, ועתה עם הארץ, לא לשבחם כלשון וישתחו לעם הארץ לבני חת, שהיו מתושבי המדינה, כי ישראל לא היו נחשבים לתושבים רק גרים בארץ לא להם, אבל לגנותם קראם עם הארץ, כמו שברוב המקומות במקרא נקראו כן הפחותים במדרגות שבמערכות סדרי האנשים המסודרים בקבוץ המדינה (פאבעל, נידריגעס געזינדעל, געמיינע קלאססע דעס פאָלקעס). ומלת רבים דקרא, אז נפרשהו רב כמות המספר (פיעל) לא נופל עליו מלת עתה, הכי רק בזמן ההווה עתה נהיו רבי המספר לא בימים מעטים שלפניו, אבל רבים הוא מענין רבי המלך (ירמיה ל"ט) ר"ל החשובים, וכן ישועו מזרוע רבים (איוב ל"ה) וטעם המקרא, עתה, מיום דברכם אליהם לעשות חג במדבר ועשיתם אותות לעיניהם שיצאו חפשי מעבודה, מיום זה החלו גם הפחותים והבזויים שבהם לדמות נפשם לאנשי מעלה וחשובים, ועבודת מלאכה בזוי להם לכן הם נרפים מן העבודה. וחתם דבריו, והשבתם אותם מסבלותם, כלומר לפחותים ולבזויים כאלה תבטלו מן העבודה המביאה לידי שעמום - ומלת אותם דייקי:
קחו לכם תבן. אם נפרש לשון קיחה כפשוטו (נעהמען) לישנא קטיעא במקרא, כי מאמר אין נגרע מעבודתכם לא נקשר עם מאמר קחו לכם תבן, שאין העדר בגרעון עבודה סבה שילכו לבקש, אדרבה להעדר הליכתם לבקש, כי בלכתם לבקש, יאבד להם זמן ולא יוכלו להספיק סכום הלבנים, לכן הוסיף רש"י על לשון המקרא, צריכים אתם לילך בזריזות, כמו שהעיר הרא"מ, לכן יותר יתכן לפרש מלת קחו לשון (קויפען) כמו משכו וקחו לכם צאן (בא י"ב כ"א) וכמהו את המקחות (נחמיה י'), וטעמו צריכים אתם לקנות תבן מן המקומות אשר תמצאו לקנותן, לפי שלא יוגרע מאומה ממתכונת הלבנים שצריכים אתם לעבוד, לכן אין לכם לבלות הזמן בחיפוש התבן הנה והנה:
למה הרעת. אין ראוי לפרשו תעשה רע (טהוסט איבעל) שהתרעם משה כנגדו ית', אבל הוא פעל מסבב (ווירקונג, פעראנלאססענדע), שהזכרתי בבשלח במה תצעק אלי ופירושו תניחם להיות ברע (לאֶססעסט איבעל געהען), וכ"א במכדרשב"י (ויגש ר"ח) הרעות, הבאת רשו לס"א למשלט עלייהו:
והצל לא הצלת. אין כוונתו בזה לטעון למה לא הצילם עד שישלחם, כי כבר הודיעו ית' שלא ישלחם כ"כ מהרה עד אחר רבוי הנפלאות, אבל טען על שלא יצילם מאשר הרע כעת על העם והכביד העבודה עליהם במניעת התבן ובזה הם בצרה גדולה (רא"ש):
